גזר דין בתיק ת"פ 40102-11-10

הרקע

1.       הנאשם הורשע ביום 5.11.12 על פי הודאתו בכך שביום 6.11.09 איים על חברתו דאז כי יפגע בה, בכוונה להפחידה. בהמשך לכך דחף אותה בגופה ובפניה והעיף את משקפיה. בכך ביצע עבירה של תקיפה סתם של בת זוג (לפי סעיף 379 ביחד עם סעיף 382(ב)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק]) ועבירת איומים (לפי סעיף 192 לחוק).

טיעוני המאשימה לעונש

2.       בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה את הצורך להגן על קורבנות אלימות, בפרט בתוך התא המשפחתי. לטעמה, מתחם הענישה במקרה כגון זה נע בין מאסר קצר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר בפועל. במקרה הזה יש לדעתה למקם את הנאשם בחלק התחתון של המתחם, מאחר שאין לו עבר בעבירות אלימות ולאור ההודיה המוקדמת, לקיחת האחריות והחסכון בזמן ציבורי, ועל כן עתרה למאסר בן חודשיים, שיכול וירוצה בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי וקנס.

טיעוני הנאשם לעונש

3.       ב"כ הנאשם ציין כי כתב האישום בתיק תוקן בצורה משמעותית מאד, ועובדות המקרה, כפי שהן מתוארות כעת, הן ברף הנמוך ביותר של עבירת האיומים. אין מדובר באיום בוטה, אלא באמירה כללית על כוונה לפגוע. גם עבירת התקיפה היא ברף הנמוך, שכן מדובר בדחיפה, ותו לא. חלפו 3 שנים מאז המקרה. לנאשם אין עבר פלילי בתחום האלימות. הנאשם וחברתו אמנם נפרדו לאחרונה, אך היחסים ביניהם טובים והארוע הזה היה ארוע נקודתי, שלא חזר על עצמו. לטעמו של הסנגור, מתחם הענישה הנכון למקרה כגון זה מתבטא בנכונותה של המאשימה לדרוש חודשיים של מאסר, בלבד, ולאפשר לסניגור לטעון באופן חפשי. הסנגור ציין כי אין צורך להטיל מאסר בכל תיק ויש רכיבי ענישה אחרים, שניתן להטיל על הנאשם. הנאשם ריצה עונש מאסר בעבר, הוא השתחרר ורוצה לפלס לעצמו דרך חדשה. הוא עובד בעבודות מזדמנות ואם ישלח לעבודות שירות, הדבר יקטע את התהליך שהוא עובר.

4.       הנאשם במסגרת הודייתו ציין באזני כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, הוא לקח את הדברים לתשומת ליבו, וכהגדרתו - הוא "שבור" מהענין הזה.

דיון והכרעה

5.       הערכים המוגנים שבהם פגע הנאשם הם הגנה על שלמות גוף האדם ובטחונו האישי, וכאשר בתקיפת בת זוג עסקינן - גם הגנה על התא הזוגי והמשפחתי. במקרה שלפנינו, הנאשם פגע בערכים המוגנים במידה קלה, יחסית: האיום שהשמיע כלפי חברתו היה איום כללי, כי יפגע בה, והתקיפה היתה בדחיפה. מדובר במסכת עובדתית אחת, בארוע חד פעמי, שלא חזר על עצמו. הנאשם והמתלוננת המשיכו להיות בני זוג ולאחרונה נפרדו, ולא שמעתי כי בהמשך הקשר או במסגרת הפרידה היו בעיות נוספות כלשהן.

6.       לאחר ששקלתי את אלה מבין הנסיבות המנויות בסעיף 40ט לחוק, שרלוונטיות לעבירה במקרה שלפנינו, הגעתי למסקנה כי אכן מדובר במקרה המצוי ברף הנמוך, הן של עבירות התקיפה "סתם" של בת זוג, והן של עבירות האיומים. במקרים כאלה נראה לי שיש לקבוע מתחם המשתרע בין ענישה הצופה פני עתיד, בחלקו התחתון, ועד עונש של מאסר בפועל בן 8 חודשים, בחלקו העליון.

7.       על מנת לקבוע את מקומו של המקרה דנן בתוך מתחם הענישה שקלתי, כמצוות סעיף 40ג(ב) לחוק, נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו של הנאשם: הנאשם הודה בביצוע העבירות ונטל אחריות למעשיו; הנאשם, לאחר שהשתחרר לא מזמן ממאסר, עושה מאמצים לעלות על דרך המלך והחל לעבוד בעבודות מזדמנות; חלפו שלוש שנים מאז ביצוע המעשים, בהן לא הסתבך הנאשם בעבירות נוספות; אף שלחובתו של הנאשם עבר פלילי לא מבוטל בעבירות סמים, אין לו הרשעות בתחומים אחרים, לרבות לא באלימות או איומים.

8.       לא מצאתי כי יש במקרה זה שיקולי הגנה על שלום הציבור, שיצדיקו חריגה מהמתחם לחומרה, או שיקולי שיקום שיצדיקו חריגה ממנו לקולא.

9.       לאור כל אלה, יש למקם, לדעתי, את הנאשם בתוך המתחם, בחלקו הנמוך.

סיכום

10.     לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.  מאסר למשך ­­­­­6 (ששה) חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שנתיים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;

ב.  קנס בסך 1,000 ש"ח, או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-2 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם יחל ביום 1.4.13. אי עמידה באחד התשלומים, תגרור העמדת הסך כולו לפרעון מיידי.

ג.  הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך 2,000 ש"ח. הפיצוי ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם יחל ביום 1.12.12.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.